היום העשירי בחודש היהודי של שבט (י' שבט) הוא תאריך מאוד חשוב ומשמעותי בלוח שנה של חב"ד, זהו היארצייט של הרבי השישי של ליובאוויטש, הרב יוסף יצחק שניאורסון (1880-1950) זצ"ל. זהו גם היום אשר ב 1951, הרבי השביעי, רבי מנחם מענדל שניאורסון (1902-1994) זצ"ל, קיבל באופן רישמי את המנהיגות על חב"ד ליובאוויטש עם מאמר חסידות (דבר תורה) היסטורי בהתאספות ומסמן את יום השנה לפיטרתו של קודמו.
כדי לציין את המאורע התקיימה ברומא פארברענגען – התאספות חסידית, בהשתתפותו של הרב יצחק חזן, מנהל חב"ד רומא, רבע בקרמן מירושלים ורבים נוספים.
הרב חזן סיפר על זכרונותיו מהרבי, ואחד במיוחד בי' בשבט כאשר הרבי סיים פתיחת ספר תורה לכבוד הגעתו של המשיח.
רבי בקרמן, שאינו משתייך לחסידות חב"ד, סיפר כיצד הוא שאל את הרבי לגבי למידה בישיבה של חב"ד אבל הרבי אמר לו להישאר היכן שהוא נמצא, הוא בנה בהמשך מוסד חינוכי גדול המונה 2000 תלמידים והוא ציין שזה בזכות הרבי שראה את הנולד ואיפשר לו להשיג את ההישג הזה על ידי זה שהוא לא הצטרף לחב"ד.
הרב לאזאר סיפר את הסיפורים שמתעדים את החיים המדהימים של הרב יוסף יצחק, שהקרב שלו לחיים פיזיים ורוחניים של העם היהודי שם אותו בקונפליקט כנגד משטר הצאר, עושי דברו של סטאלין, השואה הנאצית והאדישות הרוחנית של "העולם החדש". והרבי של הדור שלנו, רבי מנחם מ. שניאורסון, שבנה על היסודות שהניח קודמו ועשה את "חב"ד ליובאוויטש" לכוח של תחייה היהודית שקיימת כיום.
וסיים עם סיכום של מאמר חסידי הרבי לימד באותו יום ב 1951
